<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' ויקרא</h1>
<h2>דף ד:</h2>
והזהיר הקב"ה את ישראל על הדם ועל החלב בין של בהמה ובין של חיה ובין של עוף אסור שנא' וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכ' לעוף ולבהמה (ויקרא ז') וחי' בכלל בהמה דם שהנפש יוצאה בו ענוש כרת ודם התמצית ודם האיברים עומד עליהם באיסור לאו. שכן אמר רבא [כריתות ד' ע"ב] חמשה לאוין בדם אחד לדם חולין ואחד לדם קדשים ואחד לדם התמצית ואחד לדם האברים ואחד לדם כסוי. [בכורות ט"ו ע"א] רק את דמו לא תאכל (דברים ט"ו) למה [...] רק חזק לבלתי אכל הדם (שם י"ב) למה לדם הקזה שנפש יוצא בו. [חולין ט"ו ע"א] כשאסרו דם האברים לא אסרו אלא במפורש מן האברים, אבל לא נפרש מן האבר ומובלע באבר הוא מותר לאכלו באותו אבר. [חולין צ"ג ע"א] וחוטין שביד אע"פ שלא פירש אסור שכך אמרו חכמים חוטין שביד אסורין.
<h2>דף יז:</h2>
וכיצד ספק איסור כגון חתיכה של חלב וחתיכה של שומן שנתערבו זה בזה ואין ידוע איזו של חלב ואיזו של שומן או חתיכה אחת ספק של שומן היא ספק של חלב היא אסור לאוכלה. מצינו שענש הכתוב בספק יותר מן ודאי כיצד אכל חלב בשוגג מביא קרבן חטאת במעה ואם שגג ואכל ספק מביא אשם בשני סלעים שנאמר ואם נפש כי תחטא וגו' והביא איל תמים מן הצאן (ויקרא ה').
